כי אם לא נתנסח בעצמנו, מי באמת ינחה את נציגינו במקומנו?
הרי אין להם כדור בדולח... בתפיסתי, כל מי שגילו מעל 16 שנים חייב ליזום פניה בכתב לחבר כנסת "שלו": הרי אנחנו לא צופים במחזה חיינו כי אם אנחנו השחקנים הראשיים בו.
באורח פלא, אנחנו משלימים זה את זה בליהוק המדינה שלנו, כי אין באמת שייך "להרוויח" על חשבון אחרים לאורך זמן ואין שייך "לנצח" בתוכנו בלי למוטט את כל העסק – הכרה ביתרונות האחרים היא המפתח הכמעט בלעדי להצלחת כולנו כעם וכל אחד מאתנו כיחידים בו זמנית.
כמובן, נצליח להישמע רק אם מספר המכתבים המתקבל בכנסת יהיה משמעותי (זאת הפעולה הדמוקרטית הנדרשת ממך) – כמה מאות אלפי מכתבים לפחות, בכל נושא: כידוע, אפשר לסמוך באמת רק על עצמנו.
שנעז להיות עצמנו:
שנעז לסמוך על אחרים?
שנוביל ונגרום גם לקרובינו ולמכרינו להעז כמונו?
כאזרחים ריבונים, שנעז לשלוט על גורלנו?
בני לאום יהודי בארצנו, חופשים מעול גויים?
